הפרעות בקצב הלב

מאת ד"ר מיכאל גייסט
מנהל יחידת ביניים לב-השירות האלקטרופיזיולוגי

הפרעות בקצב הלב הן בעיה שכיחה הנוגעת למיליוני בני-אדם  ברחבי העולם. מי מאיתנו אינו חש לפעמים בפעימת לב "מיותרת". בחלק גדול מהמקרים מדובר בהפרעות שאין להן השפעה על חיינו. במ קרים רבים אנו אף לא מרגישים כשההפרעות מתרחשות. לי בנו בנוי מארבעה חללים, שתי עליות ושני חדרים. ה עליה ימנית, א וספת את הדם מכל הגוף ומעבירה אותו לחדר ימין, המזריקו לריאות. העליה השמאלית אוספת את הדם החוזר מהריאות, ומעבירה אותו לחדר שמאל, המזריקו בתורו  היישר לאבי העורקי ם ומשם - לכל הגוף. באופן טבעי, יש לנו קוצב לב  אחד בעליה הימנית, אשר בלי פעילותו אין חיים. הלב  לא יתכווץ, בדומה למצת במנוע המכונית.  הדופק הנורמאלי עבור מבוגר הוא בין 60-100 פעימות בדקה, ויכול להיות מהיר יותר בתלות במאמץ, התרגשות ומצבי דחק, ו א טי יותר במצבי שינה, למשל . הפרעות בקצב הלב יכולות להיות כתוצאה מרצף פעימות לב מהירות ( טכיקרדיה), שמקורן בעליות, בחדרים או בחיבור ביניהם, או דופק איטי מידי ( ברדיקרדיה), המתרחש כ אשר הקוצב הטבעי שלנו לקוי, או כתוצאה מפ גיעה ברקמת ההולכה, המחברת בצורה חשמלית בין העליות לחדרים.

סוגי הפרעות הקצב
הפרעות שכיחות, שמקורן שלא בחדרי הלב - כלומר, מהעליות או מהצומת המחברת בין העליות לחדרים - נקראות SVT . הפרעות אלו כוללות, בין היתר, הפרעות עקב מסלול עוקף או פיצול של החיבור הנורמאלי בין העליות והחדרים. על פי רוב, אלו הן  הפרעות פתאומיות, מהירות וסדירות, במהלכן הלב פועם עד 200 פעם בדקה. הפרעות עליתיות שכיחות יותר הן רפרוף פרוזדורים (Atrial Flutter),  הפרעה שברוב המקרים הינה קלה יחסית לטיפול, באמצעות צריבה. ההפרעה העלייתית השכיחה והמטרידה ביותר היא פרפור פרוזדורים (Atrial Fibrillation), ש מקורה בעליה השמאלית, בדרך כלל, והיא נובעת ממספר מוקדים המתחרים בקוצב הטבעי של הלב.  הפרעה חשמלית זו מורכבת ביותר וגם אפשרויות הטיפול בה מגוונות. בין היתר, ניתן ליטול  תרופות; לבצע "היפוך חשמלי", דהיינו מכות חשמל במטרה להסדיר את הדופק; לעשות צינתורים מיוחדים; ולע תים, אך לטפל באמצעות קוצבי לב מלאכותיים. בקרב חולים עם פרפור פרוזדורים, התרוקנות הדם מהעלייה השמאלית בלב פגומה, ולכן הם נוטים לפתח קרישים היכולים להתפזר בגוף, ואף לגרום לאירועים מוחיים. במקרים אלו יש צורך להיעזר במדללי דם.

הפרעות שמקורן בחדרי הלב נקראות טכיקרדיה חדרית (VT). אלו הפרעות ששכיחות אצל אנשים שלבם נפגע לאחר התקף לב, או מסיבות אחרות, והן דורשות טיפול מיוחד. הטיפול כולל תרופות, צינתורים חשמליים ולעיתים קוצבי לב מיוחדים, המסוגלים לתת מכות חשמל. זאת  מאחר ש לע תים הפרעה כזו הינה מסכנת חיים .

מהי אלקטרופיזיולוגיה?
הענף בקרדיולוגיה שעוסק באבחון וטיפול בהפרעות קצב והולכה הוא אלקטרופיזיולוגיה לבבית.  לאבחון ראשוני של הפרעות הקצב וההולכה בפעילות החשמלית בלב אנו נעזרים ברישום האלקטרוקרדיוגרפי ( א.ק.ג.) החיצוני הרגיל. אפשרויות אחרות הן מכשיר ההולטר, שהינו מעין ווקמן אותו המטופל נושא על גופו, ואשר רושם כל פעימת לב לאורך פרק זמן מוגדר מראש ( בד"כ 24 שעות). אמצעי נוסף הוא ה- Loop Recorder,  מכשיר קטן יותר אותו נושאים מטופלים על גופם למשך תקופה ארוכה יותר, ואשר עוצר א ת הרישום כשאנו מרגישים הפרעה. במקרים מורכבים יותר, ו לצורך אבחון וטיפול, אנו נעזרים  בבדיקות אלקטרופיזיולוגיות.

הבדיקה האלקטרופיזיולוגית
בדיקה זו היא בעצם צינתור חשמלי של הלב והיא נ עשית בחדר צינתור, בדומה לצינתור רגיל. במסגרת הבדיקה אנו מחדירים מספר צנתרים ללב, בדרך כלל  בין 3 ל-4 צנתרים מורידי המפשעה, ולעיתים  גם מהורידים התת בריחים בחזה או מורידי הצוואר. הצנתרים הם אלקטרודות, בניגוד לצנתרים המשמשים בצינתור כלילי רגיל, והם אינם חלולים. ברוב המקרים לא מזריקים יוד במהלך הבדיקה.

אנו ממקמים את הצנתרים בחללי הלב השונים ומקבלים רישום הפעילות החשמלית מכל חללי הלב. החדרת הצנתרים נעשית בד"כ בעזרת שיקוף באמצעות קרני רנטגן. לצורך טיפו,ל לע תים מוחדר צנתר מהעורק המפשעתי ודרך אבי העורקים, בדומה לצינתור רגיל, זאת כדי לאפשר גישה ישירה לחדר שמאל.

במהלך הבדיקה אפשר לרשום את הפעילות החשמלית העצמונית של הלב, ובנוסף, כחלק מהבדיקה מקצבים את הלב במהירויות שונות. כך ניתן להפיק את ההפרעות ולאבחן א ת הסיבה להפרעות הקצב מהן סובל החולה.

לבדיקה האלקטרופיזיולוגית מספר מטרות:

← לברר במקרים של התעלפות האם הסיבה היא אי סדירות בפעילות החשמלית בלב

← לאבחן הפרעות ביצירת פעימות הלב  ובהולכה החשמלית בין חללי הלב, ולמקם את ההפרעה, במטרה לקבוע את מידת הצורך בקוצב לב קבוע

← לאבחן קיום מסלולים חשמליים מולדים עוקפים, בנוסף למערכת ההולכה הנורמלית. מסלולים אלו עלולים לגרום להפרעות מהסוג שתואר לעיל

← לאבחן מנגנוני הפרעות קצב על-חדריות ( SVT) והפרעות קצב חדריות (VT).

← לאבחן נטייה מוגברת להפרעות קצב ממאירות היכולות לגרום למוות פתאומי, בעיקר בקרב חולים עם הפרעה בתפקוד הלב ואי- ספיקת לב.

טיפול בהפרעות הקצב

לאחר קביעת האבחנה המדויקת ניתן להציע לחולה את הטיפול המתאים ביותר.

הטיפול יכול להיות מבוסס על:

← טיפול תרופתי מתאים

← צריבת מוקד ההפרעה על ידי שימוש בגלי רדיו (או אמצעים אחרים). באמצעות הצריבה ניתן לרפא את מרבית החולים הסובלים מ- SVT, וחלק מאלה הסובלים מ- VT

← שימוש בקוצבי לב. הקוצב המתאים נבחר על פי סוג ההפרעה, כאשר חלק מן הקוצבים מסוגלים לאבחן באופן מיידי הפרעת קצב מסכנת חיים, ומתוכנתים לת ל חולה שוק חשמלי מציל חיים באופן מיידי