תמונה תמונה 2 3 4

    טרשת העורקים

    המגפה של טרשת העורקים: כולנו בסיכון – אך יש מקום לתקווה

    מאת פרופ' יוסף רוזנמן
    מנהל המערך הקרדיולוגי – המרכז הרפואי ע"ש א. וולפסון

    אין זה סוד שטרשת העורקים הינה הסיבה המרכזית לתחלואה ותמותה בארצנו (כמו במרבית הארצות המפותחות בעולם). הביטוי העיקרי של טרשת העורקים הינו תוצאה של מעורבות העורקים המספקים את הדם ללב הגורמת להתקף לב ולמוות (סיבת התמותה השכיחה ביותר). כאשר מערבת הטרשת את עורקי המוח התוצאה היא אירוע מוחי והתחלואה הקשה הנובעת ממנו. פגיעה בעורקים נוספים גורמת לליקוי בתפקוד אברים אחרים (כליה, מעי, גפיים וכו').

    מי נמצא בסיכון?
    לפני כחדש הובהל גבר, מעשן, בשנות השלושים הראשונות לחייו לצינתור דחוף בשל התקף לב חריף שסיכן באופן מיידי את חייו. הוא חש בלחץ חזק בחזהו תוך כדי נסיעה הביתה באופנועו לאחר שסיים אימון גופני שגרתי בחדר הכושר. היה ברור לו מייד שמדובר באירוע חמור ועל כן הוא החליט שלא להמשיך בנסיעה לביתו ולשמחתנו הוא הצליח להגיע בחיים לחדר המיון. בחדר המיון אובחן אוטם חריף נרחב בשריר הלב, צוות חדר הצנתורים הוזעק מביתו ובצנתור שביצעתי סמוך לחצות הלילה נמצאה חסימה של אחד מעורקי הלב הראשיים. החסימה נפתחה, מצבו של החולה התייצב והוא שוחרר לביתו לאחר אשפוז של מספר ימים. הלקח – העישון יכול להיות קטלני גם בצעירים העוסקים בפעילות גופנית.

    חולה טיפוסי אחר הוא החולה ה"חרד" לבריאותו ומקפיד לבצע בדיקות תקופתיות לאיתור מוקדם של מחלת לב. בדיקות חוזרות היו תקינות אך מספר שבועות לאחר הבדיקה האחרונה הוא התאשפז עם התקף לב שטופל בהצלחה בבית החולים ושוחרר לביתו לאחר מספר ימים. חשוב לציין שגם במקרה זה מדובר בגבר צעיר, אך למרות ה"חרדה" לבריאותו הוא המשיך לעשן, סבל מעודף משקל בינוני ולא עסק בפעילות גופנית מסודרת. הלקח – אם הנך "חרד/ה" לבריאותך הקפד/י על אורח חיים בריא. הרגשת הביטחון המתקבלת מבדיקה תקינה היא הרסנית בפרט כאשר היא משמשת כתירוץ להמשך אי ההקפדה על אורח חיים בריא.

    כיום אנו יודעים די בברור שהתהליך הטרשתי מתקדם בהדרגה, הוא מתחיל בעשור השני לחיים (ואולי אף קודם לכן), מתקדם בצורה שקטה במשך שנים, וכאשר הוא בא לידי ביטוי ראשוני מדובר כבר במצב בו הטרשת היא מפושטת. לצערנו, בחלק ניכר מן המקרים ההסתמנות הראשונה היא קשה ויכולה לגרום למוות (מי מאיתנו לא נתקל באנשים צעירים ובריאים שמתו מוות פתאומי- הסיבה במרבית המקרים היא התקף לב) או לנכות משמעותית הנובעת מהתקף לב, או אירוע מוחי.התקדמות הטרשת מואצת בנוכחות מספר גורמים המכונים גורמי סיכון. גורמי הסיכון העיקריים הינם: עישון, הפרעה בכולסטרול ובשומני הדם, יתר לחץ דם, סוכרת, השמנה (בעיקר השמנה מרכזית – היקף מותניים גבוה), העדר פעילות גופנית, ונטייה תורשתית. כתוצאה ממחקרים על עשרות אלפי נבדקים למדנו שערכים שמוגדרים כ"נורמאליים" קשורים גם הם בתחלואה מוגברת: אצל רובינו המכריע רמת הכולסטרול הרע (LDL) גבוהה מ 70מ"ג/ד"ל בעוד שהרמה האופטימאלית נמוכה יותר. אצל רובינו לחץ הדם הינו מעל 120/80 ממ"כ כאשר הערך האופטימאלי נמוך יותר. גם בטווח רמות הסוכר בדם המוגדר נורמאלי, רמות נמוכות יותר קשורות בתחלואה מופחתת. היקף המותניים חורג מהנורמה (94 ס"מ בגברים ו 80 ס"מ בנשים) אצל רובינו והערכים הרצויים נמוכים אף יותר.

    המסקנה הנובעת מן האמור לעיל שרובינו המכריע סובל מטרשת העורקים (גם אם היא סמויה) שכן רמת גורמי הסיכון שלנו גבוהה מן הרצוי. מי אם כן נמצא בסיכון? כולנו. נשים וגברים, צעירים ומבוגרים, מעשנים במיוחד (אך גם כאלה שאינם מעשנים). התקף הלב או האירוע המוחי עלול גם לפגוע באותם נבדקים שקיבלו "הכשר" בבדיקות סקר שונות המוצעות לקהל (סטנדרטיות או חדשניות).

    האם יש מקום לתקווה?
    בהחלט כן. למרות שטרשת העורקים פוגעת בכולנו התקדמנו רבות בשנים האחרונות בהבנת המנגנונים של המחלה וביכולות לעצור את התקדמותה (ואפילו גם לגרום למידה מסוימת של נסיגה). מאחר והמחלה מתחילה בגיל צעיר גם הטיפול המניעתי חייב להתחיל בילדות. הדגש, כבר בעשור הראשון, הינו על חינוך להרגלי חיים בריאים: תזונה נכונה, פעילות גופנית ושמירה על משקל גוף תקין. קל יותר למי שחונך על בסיס עקרונות אלה להמשיך וליישם אותם גם בגיל יותר מבוגר. בהמשך (בעשור השני) יש להוסיף את נושא ההימנעות מעישון (הרבה יותר קשה להפסיק לעשן מאשר לא להתחיל).כמובן שאורח החיים הבריא הינו המפתח למניעה גם בקבוצות הגיל המבוגרות יותר אך במקביל לעלייה ברמת הסיכון יש מקום לשימוש יותר אינטנסיבי בטיפול תרופתי. רבים באוכלוסיה חוששים מתופעות הלוואי של הטיפול התרופתי. בשורה חשובה לאותם חוששים היא שהרפואה התקדמה מאד וקיים היום מגוון של תרופות יעילות שניתן באמצעותן ל"תקן" את גורמי הסיכון: ניתן להגיע לערכי מטרה נמוכים של כולסטרול ולחץ דם על ידי שילוב של תרופות שתופעות הלוואי שלהן מזעריות. ההתאמה המדויקת של השילוב המתאים של הטיפול התרופתי מתבצעת בהתאם למצבו של המטופל. המחקר הרפואי ממשיך להניב פירות בכל הקשור לטיפול התרופתי ואנו מצפים בעתיד הקרוב לכניסתן של תרופות נוספות: תרופה המשפרת בצורה ניכרת את מצבם של הסובלים מהשמנת יתר ונטייה לסוכרת, תרופה המתקנת במנגנון חדשני את ההפרעה בשומני הדם ועוד.

    הבשורה הנוספת היא שהקרדיולוגיה המודרנית התקדמה מאד ביכולותיה לייצב את מצבם של חולים המתאשפזים במצבים חריפים ומסכני חיים. כאן יש מקום מרכזי לשילוב של תרופות חדשניות וצנתור לב אותו אנו נוהגים לבצע בהקדם (כפי שבוצע בחולים שתוארו בפתיח) ואפילו כחלק מתהליך החייאה. טכניקת הצנתור המתקדמת והאמצעים החדשניים בהם אנו משתמשים כיום מאפשרים לנו להחזיר לחיים נורמאליים גם חולים שבעבר לא היו שורדים (או היו משתחררים עם נכות לבבית קשה). תחום נוסף בו התנופה הינה מרשימה הינו היכולת להתמודד עם הפרעות קצב (גם מסכנות חיים וגם כאלה הפוגעות בצורה קשה באיכות החיים). השילוב של צנתור חשמלי והשתלת קוצבי לב מתוחכמים תופס תאוצה מרשימה ומהווה נדבך מרכזי בטיפול בחולי הלב.

    מרבית החולים (גם אלה שמצבם במהלך האשפוז היה קריטי) משתחררים לביתם ויכולים לנהל בהמשך חיים רגילים ואיכותיים. עקרונות המניעה שהוזכרו קודם לכן חשובים שבעתיים בחולים אלה, בהם הסיכון לאירוע נוסף הוא גבוה.הטראומה הקשה של התקף הלב (חלק ניכר מן החולים מתארים במפורש שתוקפת אותם במהלך האירוע חרדה קיומית) גורמת לכך שרבים מסגלים את אורח החיים הבריא המומלץ. כולם נזקקים לטיפול תרופתי משולב שחייב להיות מותאם באופן אינדיבידואלי ולהיות מווסת תוך כדי מעקב רופא.

    על מנת לחזק את המסר האופטימי לחולים שהשתחררו מאשפוז ראוי לציין שלפני כשנה התפרסם מחקר גדול בו נעשה מעקב למשך כחמש שנים אחר אוכלוסיית חולים עם מחלת לב טרשתית מוכחת. היה מפתיע ומעודד להיווכח שהגענו למצב בו בזכות הטיפול היעיל התמותה ממחלת הלב הייתה נמוכה מאד ותרומתה לתמותה הכוללת באוכלוסיית המחקר הייתה נמוכה מ – 50%. הלקח – הטיפול במחלת לב טרשתית הוא יעיל מאד ותוחלת החיים של חולי לב יציבים מושפעת מסיבות אחרות יותר מאשר ממחלת הלב שלהם (בתנאי כמובן שהטיפול הוא מיטבי בהתאם לעקרונות שפורטו לעיל).

    סיכום:
    טרשת העורקים היא מגפה. כולנו סובלים ממנה וכולנו בסיכון ללקות בסיבוכיה הקשים.

    1. החשיבות של "אבחון מוקדם" היא שולית שכן כולם זקוקים לטיפול מניעתי.

    2.
    הבסיס לטיפול הוא מניעה – חינוך לבריאות מגיל צעיר והקפדה על הימנעות מעישון, תזונה נכונה, פעילות גופנית, שמירה על משקל גוף אופטימאלי ולעתים גם תוספת של טיפול תרופתי.

    3. הטיפול התרופתי יעיל מאד ותופעות הלוואי שלו מזעריות. הטיפול חייב להיות מותאם למצבו של  החולה וחייב להיות מווסת תוך כדי מעקב רפואי.

    4. הטיפול יעיל מאד למניעת אשפוז בשל אירוע חריף (התקף לב או אירוע מוחי) – הוא יעיל גם במניעת אירוע ראשון וגם במניעת אירוע נוסף בחולה ששרד את האירוע הקודם.

    5. היכולת לייצב את מצבם של חולים המתאשפזים במצבים קריטיים מסכני חיים התקדמה בצורה ניכרת תודות ל:

            ‏א. יכולות אבחון משופרות באשפוז באמצעות בדיקות דימות ובדיקות דם חדשניות.

            ‏ב. תרופות יעילות למצבים חריפים.

            ‏ג. התקדמות מרשימה בטכניקת צנתור הלב ובאמצעים בהם נעשה שימוש בצנתור.

            ‏ד. טיפולים מתקדמים להסדרת הפעילות החשמלית של הלב (צנתורים חשמליים וקוצבי לב   מתוחכמים).

            ‏ה. התקדמות בטכניקת ניתוחי הלב.

    תודות לכך חלק מאותם חולים שבעבר לא היו שורדים את האשפוז משתחררים היום עם תוחלת חיים ארוכה וחיים באיכות גבוהה.

    בר ימין
    דלג על בר ימין
    חדשות
    דלג על חדשות

    חדשות

    המשך עצור
    עבור לתוכן העמוד